העוזר החכם מכין. עורך הדין מאשר. למה זה הסדר הנכון
מה בדיוק עושה AI במשרד עורכי דין, ומה הוא לא צריך לעשות לעולם: על ההבדל בין עוזר שמכין טיוטה למערכת שפועלת לבד, ולמה בחרנו בראשון.
יש הרבה הבטחות סביב AI במשרדי עורכי דין, ורובן מפחידות בדיוק את מי שהן אמורות לשכנע. "המערכת מגישה בעצמה", "פועלת בזמן שאתם ישנים", "מטפלת בכל ההודעות". עורך דין שקורא את זה שומע דבר אחד: מישהו אחר מחליט בשמי.
בנינו את CaseFlow על העיקרון ההפוך.
מה העוזר החכם כן עושה
הוא עושה את העבודה השחורה, לפי בקשתכם. הגיעה הודעה מבית המשפט? הוא מציע לשייך אותה לתיק, להוסיף את הדיון ליומן ולהכין טיוטת עדכון ללקוח. צריך כתב תביעה? הוא מכין טיוטה מהתבנית עם נתוני התיק. סוף החודש? הוא מכין את החיובים מרישומי הזמן.
והוא עוצר. כל תוצאה ממתינה בתיבת ההצעות עם הכיתוב "ממתין לאישורך". עורך הדין קורא, מתקן אם צריך, ולוחץ "אישור". רק אז משהו נשמר, נשלח, נחתם או מחויב.
למה הלחיצה חשובה
כי הלחיצה היא הרגע שבו האחריות נשארת אצל מי שהיא צריכה להיות. עורך דין חותם על מה שיוצא מהמשרד תחת שמו, ואף מערכת לא אמורה לקחת את זה ממנו. גם לא מערכת טובה. גם לא בשעה שתיים בלילה.
יש לזה יתרון שני, פחות מדובר: עורך דין שמאשר כל פעולה יודע בכל רגע מה קורה במשרד שלו. אין הפתעות בבוקר.
מה זה אומר בפועל
- העוזר מציע. הוא לא מבצע.
- המשרד קובע מה העוזר רשאי להכין, וכל פעולה נרשמת ביומן הביקורת.
- אין הצעה שמאושרת בברירת מחדל. הצעה שלא אישרתם פשוט מחכה.
זה פחות מרשים במצגת מאשר "סוכן שעובד לבד". זה הרבה יותר שקט בשבע בבוקר.